הפרעות הקשב ואבחון הבעיה

תסמיני תופעת הפרעת הקשב לפי הגילאים השונים:

א.      תסמינים בגיל הגן-

הפרעת קשב וריכוז היא שכיחה בגיל הגן, למרות שקיים קושי לאבחן אותה בגיל הזה.

החשד להפרעה לרב לא מתעורר לפני גיל שנתיים ובעיקר בולט בגיל 3-4.

בינקות אנחנו רואים תסמינים שיכולים לעורר חשד להפרעה (עד גיל שנתיים), מזג קשה, תינוק שכל הזמן בוכה, מתקשה להרגיע את עצמו, נטייה להתנהגות תוקפנית, נטייה ליפול, להיתקל בדברים ובעיקר תינוקות שרגישים למגע בעורם.

סימנים בולטים ראשונים להפרעה בגיל הגן:

1)       התפתחות מוטורית- איחור בהתפתחות המוטורית מתבטא ב: זחילה, ישיבה, הליכה וכו’ .

2)       קשיים בקשר עין יד וקשיים גרפו-מוטורים- קשיים והימנעות מכתיבה, ציור, עבודות יצירה, הדבקות.

3)       אי פיתוח דומיננטיות של יד מסוימת אחרי גיל 5.

4)       רגישות לריחות, רעש חזק, ורמת רגישות גבוהה לבדים.

5)       בעיות במוטוריקה עדינה וגסה-

–          מוטוריקה עדינה- קושי בכפתור כפתורים, קושי בהשחלת חרוזים, החזקת עיפרון וכו’ .

–          מוטוריקה גסה- קושי בשיווי משקל, בא לידי ביטוי במשחקי כדור בעיטות וכו’ .

6)       קשיים שפתיים- בליעת מילים, החשיבה מהירה יותר מהתגובה השפתית.

 

 

בגן בולטים יותר תסמיני היפראקטיביות-אימפולסיביות. תסמיני הקשב קשים יותר להגדרה בגיל זה והם מעורפלים. הקשיים שההפרעה מעמידה בגיל הגן:

1)       קשיים התנהגותיים: ילדים שמתקשים לסגל הרגלים יומיומיים למשל צחצוח שיניים בבוקר ובערב, שטיפת ידיים לאחר האוכל ולאחר השירותים. קושי באימוץ נורמות וחוקים חברתיים וההפנמה שהמבוגר הוא דמות סמכות. אנחנו נמצא אי שקט שמתבטא בריצה הלוך וחזור, בקפיצות . נטיות להתפרצויות ולהתקפי זעם, להתנהגות תוקפנית כלפי אנשים אחרים, חטיפת חפצים והתנהגות חסרת פחד שגורמת במקרים רבים לתאונות.

2)       קשיים לימודיים: הם מתקשים בפעולות שדורשים מאמץ קוגניטיבי, חשיבתי למשל יסודות של קריאה וכתיבה. בנוסף יש קושי בביצוע מטלות שמתאימות לגיל, למשל צביעת שטחים, גזירת צורות, משימות שדורשות דיוק והתמקדות בפרטים.

3)       קשיים חברתיים: הם מתקשים להיות קשובים ולהתחשב באחר יש להם צורך תמידי בתשומת לב ובגלל סף תסכול נמוך והתנהגות תוקפנית כלפי האחר הם נדחים חברתית, זוכים לתגובות שליליות מצד החברים, הגננת , מההורים וכו’ .

4)       קשיים רגשיים: סובלים משכיחות גבוהה של רגשות שליליים כמו חרדה, כעס, דכדוך, עוינות ועוד.

סובלים מדימוי עצמי נמוך/שלילי, ומדפוסי תגובה אנטי חברתיים, התנגדותיים.

5)       קשיים בשינה: מתקשים לישון, מדווחים שקשה להם להירדם או לשמור על רציפות שינה בלילה. בנוסף אנחנו רואים הרטבה וסיוטים שהם שכיחים יחסית בקרב ילדים שסובלים מההפרעה.

 

 

ב.      קשיים שההפרעה מעמידה בגיל ביה”ס היסודי –

זו הקבוצה העיקרית של הילדים שמגיעים לאבחון ולטיפול כיוון שהבעיות מתחילות לצוץ על רקע הדרישות הלימודיות והמשימות שהילד צריך להתמודד איתן בביה”ס. ההתמודדויות והדרישות הללו מובילות לקשיים לימודיים וחברתיים. בגיל ביה”ס היסודי אנו רואים שונות רבה מבחינת התמונה הקלינית של ההפרעה, כאשר מדברים על טווח שבין קרוב לתקין עד לבעייתי מאד. תקופות השיא של האבחון הן כיתות א’-ד’. בהמשך סוטים לתחילת חטיבת הביניים, התקופות שקודמות לבחינות הבגרות ולפני המבחנים הפסיכומטריים – אלו תקופות שיא שניתן לראות נהירה לאבחונים.

ניתן לראות קשיים בעיקר בשני היבטים:

1)       מבחינה לימודית – המקרה הקלאסי הוא של ילד שעבר את כל שנות ההתפתחות המוקדמות ללא קושי מיוחד. ההורים שלו מתארים אותו כילד נוח, אמנם שובב, אך הוא נתפס כהתנהגות נורמטיבית לילד ולגיל. בנוסף, הם מתארים אותו כילד שלא קשה לו להתרכז בדברים שמעניינים אותו ושהוא קובע בהם את קצה ההתקדמות, למשל טלוויזיה, מחשב, משחקים. הילד מגיע לכתה א’, ללא קושי אך לאט לאט הוא מוצא את עצמו מתקשה ונכשל במטלות של ביה”ס. בכתה הילדים משמשים כגורמים מסיחים והילד לא מסוגל לעקוב אחרי דברי המורה ולאט מתחילים להיווצר חללים בהבנה ובלמידה שלו ובסופו של דבר הילד מתעייף והוא אינו מצליח להשלים את הפער וזה הולך ומחמיר ככל שעולים בכתה. אנו מתייחסים לשני סוגי ילדים – הילד הבולט לעין (ADHD): מתקשה להתרכז בכתה, זז, מסתובב, קוטע את הדברים של המורה, מציק לחברים, ילד שהמחברות שלו ריקות או מלאות בקשקושים. והילד החבוי בפינתו (ADD): לא בולט כלפי חוץ כי אין לו את התסמינים של ההיפראקטיביות-אימפולסיביות, מתבטא יותר בחולמנות, התעסקות בדברים שלו ולכן גם אינו מושך את תשומת לב המורה. לרוב הפניה למורה תהיה מצד המורה – הילד לא מגיע להישגים, לא מצליח להתרכז, ישנם פערים. המורה יכולה לפרש את זה כחוסר מוטיבציה, כחוסר יכולת. הילד יהיה מתוסכל ולא יהיה בעל שאיפות. ילדים בעלי פוטנציאל לא ממומש.

אחרי שנים בביה”ס של תסכול ומצב שבו הילד צובר כישלונות הילד לא מעוניין להמשיך וללמוד, והילד מתחיל לחפש מסגרות אלטרנטיביות שבמקרה החיובי הן מסגרות לגיטימיות (תנועת נוער, חוגים) ובמקרה הרע הוא מוצא מסגרות לא לגיטימיות (חבורות רח’). נקודת הציון החשובה לאורך ההתפתחות היא הנקודה שבה הרצון מתחלף לחוסר רצון. הנקודה הזו חשובה כיוון שעכשיו להפרעות הקשב נלוות בעיות פסיכולוגיות / רגשיות שיש להן השלכות על המשך החיים.

2)       מבחינה חברתית – השתקפות של ההיבט הלימודי. כלומר חוסר הצלחה בתחום הלימודי. מוביל במקרים רבים לבעיות בתחום החברתי. מתחלק לשני סוגים: ילדים בעלי כישורים חברתיים גבוהים, והם משתמשים בהם כפיצוי והסוואה של הכישלונות בלימודים. יהיו אנרגטיים ויכולים לסחוף אחריהם ילדים אחרים ולהיות מנהיגים מבחינה חברתית. אם נטפל בבעיות הלימודיות שנגרמות כתוצאה מהפרעת הקשב אז מצבם יהיה טוב. הסוג השני אלה הם ילדים המתקשים חברתית, והם בד”כ סובלים מההפרעה המשולבת (ADHD). בגלל שרואים אצל ילדים אימפולסיביים רגישות יתר, הילד מגיב בעוצמה על כל גירוי. כל נגיעה בו נחשבת כהתגרות – הוא מגיב בעוצמה והופך להיות ילד מכה. הילד הופך להיות אלים וישנה תחושה של קיפוח (כיוון שהוא חושב שלא הוא זה שהתחיל). קבוצה נוספת היא הקבוצה של הילדים השקטים (ADD) – הם סובלים פחות מקשרים חברתיים והם בעלי דימוי עצמי מאד נמוך.

 

ג.       קשיים שההפרעה מעמידה בגיל ההתבגרות (חט”ב ותיכון) –

רוב המתבגרים עוברים שינויים רבים וחווים קשיים בגיל ההתבגרות, אם כי מתבגרים שמאובחנים בהפרעה חווים קשיים קיצוניים יותר. גיל ההתבגרות יכול להאיץ את הסימנים של ההפרעה.

ישנם מספר היבטים שקשורים לגיל ההתבגרות:

בהיבט הגופני ניתן לראות קצב צמיחה מואץ . אצל חלק מהילדים עם הפרעות קשב ניתן לראות עיכוב של הצמיחה בתחילת גיל ההתבגרות ופיצוי בגיל מאוחר יותר. המפתח בגיל ההתבגרות הוא ההשוואה. לקבוצת השווים מקום מאד דומיננטי בגיל ההתבגרות.

היבט נוסף הוא ההיבט הפסיכולוגי. גיל ההתבגרות מאופיין במרד, בחוויות של דיכאון, נרקיסיזם. אצל מתבגר המאובחן בהפרעה המצבים הללו מועצמים.

ישנו גם את האבחון בהיבט הקוגניטיבי – התפתחות של היכולת להניח הנחות ולהסיק מסקנות. החשיבה הופכת להיות יותר מופשטת, הנער מבין שיש סיבה ותוצאה. ההתפתחות הזו יכולה לעזור עם ההתמודדות בהפרעה. הילד מבין שיש לו הפרעה / לקות מסוימת, הוא מבין שיש לה השלכות על החיים שלו ואז קל לו יותר להתמודד והוא יכול להיות שותף פעיל בהתמודדות ובהליך הטיפול.

בהיבט של גיבוש הזהות – אצל אריקסון זה השלב החמישי, שמטרת שלב זה היא להגיע לגיבוש זהות. נער שלא מוצא את עצמו כתלמיד, שמרגיש שהוא מסוגל הרבה יותר ממה שמתבטא כלפי חוץ יכול לחוות בלבול בגיבוש הזהות. מתבגר שנכשל בגיבוש הזהות יכול להגיע לשני מצבים – הראשון שיהיה לו חשוב באופן מוגזם מה אחרים חושבים עליו. במצב השני תהיה אדישות קיצונית על מה הזולת חושב עלי, תוך התכנסות לתוך עצמו.

נבחן את ההפרעה בין שני סוגים של נערים, ונראה כי קיימים הבדלים –

1)       מתבגרים שלא אובחנו ולא טופלו – בגילאים 12-14 שלא אבחנו אצלם את ההפרעה, כאשר העומס בלימודים גדול. נער שצבר פערים, כישלונות, תסכולים, דימוי עצמי נמוך הסביבה תופסת אותו כטיפש, עצלן, כילד לא מוצלח. בגיל ההתבגרות הילד מגבש את זהותו סביב תחושות אלה. אצל נערים כאלה, במקרים רבים נמצא ריפוי עצמי. האדם פונה לחומר שמקל עליו ועוזר לו (סמים, אלכוהול, קפה). הנער מגיע לא מתוך מחשבה מודעת לפתרון קסם למשהו שעוזר לו להתמודד עם הרגשות והמתח וברגע שזה עובר מתמכר לתחושה. נטייה להתמכרות לחומרים אצל מתבגרים ומבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז אך ברוב המקרים מעורבת גם הפרעת התנהגות.

2)       מתבגרים שכן אובחנו וטופלו במהלך הילדות – בגיל צעיר אובחנו ומקבלים טיפול. לרוב אנו נראה תפקוד תקין. אופן הביטוי של ההפרעה הולכים ופוחתים עם הגיל, העוצמה שלהם הולכת ומתמתנת באופן טבעי ולכן ההפרעה בגיל ההתבגרות תתבטא בעיקר בקשיי קשב. מתבגרים לא בהכרח משתמשים בתרופה כל הזמן אלא רק בתקופת מבחנים או יום לימודים ממושך.

מושגים מתקדמים במוזיקה

מושגים במוזיקה:

  1. דינמיקה- דרגות העוצמה של הצלילים, מחלש מאוד (פיאניסימו) לחזק מאוד (פורטיסימו) וכל מה שביניהם. דימינואנדו- פוחת והולך. החלשה הדרגתית של עוצמת הצליל. קרשנדו- Fade in. התחזקות הדרגתית של עוצמת הצליל (השמעה: אודיסיאה בחלל של קובריק).
  2. גוון- האפיון של הכלי או המרקם המוסיקלי. למשל אם חליל מנגן צליל מסוים והאבוב מנגן את אותו הצליל באותו אורך בדיוק ואותה עוצמה דינמית, אנו נזהה שזה שני כלים שונים (over-tones) (השמעה: מוריס ראבל- בולרו).
  3. ארטיקולציה- אופן חיתוך הצליל, הנפוצים ביותר הם לגאטו (קשור ביחד, בלי הפסקה בין הצלילים) וסטקטו (נגינה באופן לא מחובר, חד וקופצני).
  4. קולות במוסיקה- קולות זו הדרך לסדר את הצלילים לפי הגובה שלהם. במושג “קול” משתמשים בעיקר במקהלה כמובן, אבל באותו מושג אפשר להתייחס לדברים אחרים. יש 4 קולות מרכזיים:
  • סופרן- הקול הגבוה של הנשים (השמעה: “מלכת הלילה”- מוצרט)
  • אלט- קול נמוך של הנשים
  • טנור- קול גבוה של הגברים
  • בס- הקול הנמוך של הגברים – דוגמא לשיר באתר של אילן אביב – אולפן הקלטות
  • גם בהרכבים חד-מיניים מתייחסים לשוני בטיפוסים.
Processed with VSCOcam with b4 preset

מסע מהבארוק אל הבארוק המאוחר (סגנון הרוקוקו) ואז התקופה הקלאסית.

 

הבארוק

 

1600-1750. משמעות המילה בארוק- פנינה מעוותת, שאינה מושלמת בצורתה. הכינוי הזה ניתן לבארוק כי הוא היה נראה לאנשים אז כמו עיוות של התקופה שלפניה, שנקראה הרנסנס (1430-1600). בבארוק מטשטשות כל התכונות שיוחסו לרנסנס כמו הרמוניה בין דברים, סימטריה, שלמות וכו’ (השמעה: רנסנס- פלסטרינה). בבארוק הייתה התחדשות מחודשת של הדת הקתולית שהפכה על פיהן כמה מפלות שנחלה במאה ה-16. הבארוק היה סגנון שהתפתח על רקע מה שמכנים הקונטרה-רפורמציה. הרפורמציה זה היה שינוי ופיצול בכניסה הקתולית עם היווסדה של הכנסייה הפרוטסטנטית. הכנסייה הקתולית שינתה על כל תולדת האומנות- היא הרגיש שהיא חייבת להחזיר את המאמנים לחיקה אז היא הנהיגה קונטרה-רפורמציה. היו הרבה התלבטויות בוותיקן איך מחזירים את כולם לחיק הקתוליות ואחד הדברים היה להעביר מסר ברור לאומנים מכל הסוגים שהם צריכים לעשות כל מה שהם חושבים באומנות שלהם כדי לקרב את האדם המאמין חזרה לכניסה הקתולית. האדריכלות הבארוקית זה בד”כ בניינים שמתוכננים בממדים אדירים, בשימוש בחומרים מאוד עשירים ועיצובים מורכבים ודרמטיים במופגן. חלוץ של העניין הזה היה ציר והפסל והאדריכל ברניני. בציור למשל ציירי הבארוק הוציאו יצירות שגם הן נועדו לדבר אל הרגשות והחושים- למשל הצייר קראבג’יו. הוא חלוץ ציירי הבארוק.

המוסיקאי הבארוקי שאף לביטוי רגשי חזק נורא ורב עוצמה, ובשביל זה הוא היה צריך ליצור שפה חדשה ואמצעים אחרים מאשר ברנסנס. אז נוצרה הפרקטיקה הראשונה והפרקטיקה השנייה (בארוק). הפרקטיקה הראשונה (פרימה-פרקטיקה) הוא הסגנון הישן (סטילה אנטיקו). זהו הסגנון המאופק והמרוסן של פלסטרינה. החוקים האלו הם כדי שלא יהיה יותר מדי רגש. הקתולים הבינו שדווקא בעניין הרגשי אפשר להחזיר את המאמינים ולכן נוצר העניין הזה במוסיקה. מולה נוצרה הפרקטיקה השנייה (סטילה מודרנו) שמעוניין להשתמש ברגשות ובכוונה משתמש בהבעה דרמטית וריגושים. נוצרה תורה של מוסיקה והיא נקראה תורת הא-פקטים. זהו מין מילון של ניבים מוזיקליים של הבארוק. הרצון ליצור שפה הבעתית שתביע רגש חזק- כל פרק מוזיקלי בבארוק צריך להיות בעל הבעה מוזיקלית אחת (שמיעה: האריה של דידו).

 

 

הבארוק המאוחר (סגנון הרוקוקו)

 

המחצית השנייה של המאה ה-18. באמצע המאה ה-18 שלט באומנויות סגנון הרוקוקו שבו התגלמו ההידור והתחכום של חיי החצר האריסטוקרטים. הרוקוקו הוא שלב באומנויות החזותיות כמו גם במוזיקה שמתרחש באופן סימולטני עם הסיום של תקופת הבארוק. רוקוקו לקוח מהמונח “רוקאיי” אומנות שהיא מסלע או מאבן, מקונכיות אבן, צדפות. מוטיב שהיה מאוד אהוב על אדריכלים צרפתיים וזאת כדי לרכך את התפארת הקודרת והעצומה של הבארוק. עברו למשהו קישוטי יותר. הרוקוקו הוא עדיין אומנות של האריסטוקרטיה וצריך להבין גם ההתפתחויות הפוליטיות של אותה התקופה.

בצרפת, שלט לואי ה-14, מלך חזק ואבסולוטי שנפטר ב1715, אחרי שהוא ראה ודאג להיווצרותן ליצירות אומנות נשגבות ורבות שכאלה, שמגלמות את השיא של הבארוק. במידה מסוימת גם השלטון החזק שלו מסמל את הכוח והגודל של הבארוק. אחרי לואי ה-14, בגלל שלואי ה-15 היה ילד, יורשו היה הדוכס מאורליאון, שלא התעניין במיוחד בענייני המדינה אבל היה לו כשרון לנצל וליהנות מהפריבילגיות של מעמדו. שלטונו נמשך עד 1732. מאפייני שלטונו- הרשמיות של טקסי החצר פינתה את עצמה לאווירה פחות רשמית ויותר חופשית. משחקיות וחוכמה היו התכונות המועדפות בחצר, שהייתה עד להורדת המחיצות בין האריסטוקרטיה למעמדות הפחותים ממנה. חברים במשפחה המלכותית התערבבו בחופשיות רבה יותר עם אנשים ממעמד נמוך יותר, ואפילו השתתפו יחדיו בהצגות של אופרה וכו’. בנוסף, החיים החברתיים של האריסטוקרטיה נטו לעבור מהארמונות לבתים קטנים יותר. האינטימיות של הסלון הייתה נראית להם עדיפה על הרשמיות של ארמון ורסאי. מגמה זו התעצמה בימיו של לואי ה-15. אמנות הרוקוקו היא יותר משחקית ואינטימית מאשר אומנות הבארוק. הרוקוקו שייך לחצר האריסטוקרטי ולגינוניו אך יש בו משהו רגוע יותר. הקצנה של רגשות שהיו מאוד שכיחים בבארוק נחשבו לא במקום ואפילו טעם רע. אמנות הרוקוקו מעוניינת יותר לענג בחן ואלגנטיות מאשר לרגש ולהדהים. פעמים רבות אומנות זו מתארת את העולם כעולם של פנטזיה ומשחק. בציור מתחיל המראה השקרי, כפר גס וקטן שנבנה בארמון ורסאי היה לוקיישן אופייני לציורי התקופה. הסט הזה מולא בהרבה אנשי חצר ששיחקו שהם רואים חדרנים וחרדניות, אך נהנו מהמשחק. המלאכותיות ברורה מאליה. בחלק ציורי הרוקוקו רואים מסיבות גם שגברים ונשים עסוקים במשחקים וריקודים ופעמים רבות בתנוחות של חיזור ואהבה. פרנסואה בושה הוא דוג’ לציורי רוקוקו. עוברים לפורטרטים קטנים יורת שמתאימים לתלייה בחדרים קטנים יותר והאנשים נראים יותר אנושיים וטבעיים יותר. בארכיטקטורה רוח הרוקוקו באה לידי ביטויו באותו האופן, בהעדפת היומיומי על הגרנדיוזי. העדפת המענג על מה שיוצר יראת כבוד. בעיצובים הפנימיים רואים רהיטים שונים שמבטאים תכונות של קלות, אלגנטיות והעדפה לדברים קטנים וקישוטים קטנים שהיו מבוססים על אובייקטים טבעיים, למשל הצדפות, עלים וכו’.

במוסיקה, המקבילה המוסיקלית של הרוקוקו היא הסגנון הגלנטי. סגנון זה מביא להדגשה דומה של קלילות והידור בהחלפה של התבניות המורכבות של מוסיקת הבארוק במוסיקה קלילה יותר ומלודיות חופשיות וזורמות יותר.