הפרעות הקשב ואבחון הבעיה

תסמיני תופעת הפרעת הקשב לפי הגילאים השונים:

א.      תסמינים בגיל הגן-

הפרעת קשב וריכוז היא שכיחה בגיל הגן, למרות שקיים קושי לאבחן אותה בגיל הזה.

החשד להפרעה לרב לא מתעורר לפני גיל שנתיים ובעיקר בולט בגיל 3-4.

בינקות אנחנו רואים תסמינים שיכולים לעורר חשד להפרעה (עד גיל שנתיים), מזג קשה, תינוק שכל הזמן בוכה, מתקשה להרגיע את עצמו, נטייה להתנהגות תוקפנית, נטייה ליפול, להיתקל בדברים ובעיקר תינוקות שרגישים למגע בעורם.

סימנים בולטים ראשונים להפרעה בגיל הגן:

1)       התפתחות מוטורית- איחור בהתפתחות המוטורית מתבטא ב: זחילה, ישיבה, הליכה וכו’ .

2)       קשיים בקשר עין יד וקשיים גרפו-מוטורים- קשיים והימנעות מכתיבה, ציור, עבודות יצירה, הדבקות.

3)       אי פיתוח דומיננטיות של יד מסוימת אחרי גיל 5.

4)       רגישות לריחות, רעש חזק, ורמת רגישות גבוהה לבדים.

5)       בעיות במוטוריקה עדינה וגסה-

–          מוטוריקה עדינה- קושי בכפתור כפתורים, קושי בהשחלת חרוזים, החזקת עיפרון וכו’ .

–          מוטוריקה גסה- קושי בשיווי משקל, בא לידי ביטוי במשחקי כדור בעיטות וכו’ .

6)       קשיים שפתיים- בליעת מילים, החשיבה מהירה יותר מהתגובה השפתית.

 

 

בגן בולטים יותר תסמיני היפראקטיביות-אימפולסיביות. תסמיני הקשב קשים יותר להגדרה בגיל זה והם מעורפלים. הקשיים שההפרעה מעמידה בגיל הגן:

1)       קשיים התנהגותיים: ילדים שמתקשים לסגל הרגלים יומיומיים למשל צחצוח שיניים בבוקר ובערב, שטיפת ידיים לאחר האוכל ולאחר השירותים. קושי באימוץ נורמות וחוקים חברתיים וההפנמה שהמבוגר הוא דמות סמכות. אנחנו נמצא אי שקט שמתבטא בריצה הלוך וחזור, בקפיצות . נטיות להתפרצויות ולהתקפי זעם, להתנהגות תוקפנית כלפי אנשים אחרים, חטיפת חפצים והתנהגות חסרת פחד שגורמת במקרים רבים לתאונות.

2)       קשיים לימודיים: הם מתקשים בפעולות שדורשים מאמץ קוגניטיבי, חשיבתי למשל יסודות של קריאה וכתיבה. בנוסף יש קושי בביצוע מטלות שמתאימות לגיל, למשל צביעת שטחים, גזירת צורות, משימות שדורשות דיוק והתמקדות בפרטים.

3)       קשיים חברתיים: הם מתקשים להיות קשובים ולהתחשב באחר יש להם צורך תמידי בתשומת לב ובגלל סף תסכול נמוך והתנהגות תוקפנית כלפי האחר הם נדחים חברתית, זוכים לתגובות שליליות מצד החברים, הגננת , מההורים וכו’ .

4)       קשיים רגשיים: סובלים משכיחות גבוהה של רגשות שליליים כמו חרדה, כעס, דכדוך, עוינות ועוד.

סובלים מדימוי עצמי נמוך/שלילי, ומדפוסי תגובה אנטי חברתיים, התנגדותיים.

5)       קשיים בשינה: מתקשים לישון, מדווחים שקשה להם להירדם או לשמור על רציפות שינה בלילה. בנוסף אנחנו רואים הרטבה וסיוטים שהם שכיחים יחסית בקרב ילדים שסובלים מההפרעה.

 

 

ב.      קשיים שההפרעה מעמידה בגיל ביה”ס היסודי –

זו הקבוצה העיקרית של הילדים שמגיעים לאבחון ולטיפול כיוון שהבעיות מתחילות לצוץ על רקע הדרישות הלימודיות והמשימות שהילד צריך להתמודד איתן בביה”ס. ההתמודדויות והדרישות הללו מובילות לקשיים לימודיים וחברתיים. בגיל ביה”ס היסודי אנו רואים שונות רבה מבחינת התמונה הקלינית של ההפרעה, כאשר מדברים על טווח שבין קרוב לתקין עד לבעייתי מאד. תקופות השיא של האבחון הן כיתות א’-ד’. בהמשך סוטים לתחילת חטיבת הביניים, התקופות שקודמות לבחינות הבגרות ולפני המבחנים הפסיכומטריים – אלו תקופות שיא שניתן לראות נהירה לאבחונים.

ניתן לראות קשיים בעיקר בשני היבטים:

1)       מבחינה לימודית – המקרה הקלאסי הוא של ילד שעבר את כל שנות ההתפתחות המוקדמות ללא קושי מיוחד. ההורים שלו מתארים אותו כילד נוח, אמנם שובב, אך הוא נתפס כהתנהגות נורמטיבית לילד ולגיל. בנוסף, הם מתארים אותו כילד שלא קשה לו להתרכז בדברים שמעניינים אותו ושהוא קובע בהם את קצה ההתקדמות, למשל טלוויזיה, מחשב, משחקים. הילד מגיע לכתה א’, ללא קושי אך לאט לאט הוא מוצא את עצמו מתקשה ונכשל במטלות של ביה”ס. בכתה הילדים משמשים כגורמים מסיחים והילד לא מסוגל לעקוב אחרי דברי המורה ולאט מתחילים להיווצר חללים בהבנה ובלמידה שלו ובסופו של דבר הילד מתעייף והוא אינו מצליח להשלים את הפער וזה הולך ומחמיר ככל שעולים בכתה. אנו מתייחסים לשני סוגי ילדים – הילד הבולט לעין (ADHD): מתקשה להתרכז בכתה, זז, מסתובב, קוטע את הדברים של המורה, מציק לחברים, ילד שהמחברות שלו ריקות או מלאות בקשקושים. והילד החבוי בפינתו (ADD): לא בולט כלפי חוץ כי אין לו את התסמינים של ההיפראקטיביות-אימפולסיביות, מתבטא יותר בחולמנות, התעסקות בדברים שלו ולכן גם אינו מושך את תשומת לב המורה. לרוב הפניה למורה תהיה מצד המורה – הילד לא מגיע להישגים, לא מצליח להתרכז, ישנם פערים. המורה יכולה לפרש את זה כחוסר מוטיבציה, כחוסר יכולת. הילד יהיה מתוסכל ולא יהיה בעל שאיפות. ילדים בעלי פוטנציאל לא ממומש.

אחרי שנים בביה”ס של תסכול ומצב שבו הילד צובר כישלונות הילד לא מעוניין להמשיך וללמוד, והילד מתחיל לחפש מסגרות אלטרנטיביות שבמקרה החיובי הן מסגרות לגיטימיות (תנועת נוער, חוגים) ובמקרה הרע הוא מוצא מסגרות לא לגיטימיות (חבורות רח’). נקודת הציון החשובה לאורך ההתפתחות היא הנקודה שבה הרצון מתחלף לחוסר רצון. הנקודה הזו חשובה כיוון שעכשיו להפרעות הקשב נלוות בעיות פסיכולוגיות / רגשיות שיש להן השלכות על המשך החיים.

2)       מבחינה חברתית – השתקפות של ההיבט הלימודי. כלומר חוסר הצלחה בתחום הלימודי. מוביל במקרים רבים לבעיות בתחום החברתי. מתחלק לשני סוגים: ילדים בעלי כישורים חברתיים גבוהים, והם משתמשים בהם כפיצוי והסוואה של הכישלונות בלימודים. יהיו אנרגטיים ויכולים לסחוף אחריהם ילדים אחרים ולהיות מנהיגים מבחינה חברתית. אם נטפל בבעיות הלימודיות שנגרמות כתוצאה מהפרעת הקשב אז מצבם יהיה טוב. הסוג השני אלה הם ילדים המתקשים חברתית, והם בד”כ סובלים מההפרעה המשולבת (ADHD). בגלל שרואים אצל ילדים אימפולסיביים רגישות יתר, הילד מגיב בעוצמה על כל גירוי. כל נגיעה בו נחשבת כהתגרות – הוא מגיב בעוצמה והופך להיות ילד מכה. הילד הופך להיות אלים וישנה תחושה של קיפוח (כיוון שהוא חושב שלא הוא זה שהתחיל). קבוצה נוספת היא הקבוצה של הילדים השקטים (ADD) – הם סובלים פחות מקשרים חברתיים והם בעלי דימוי עצמי מאד נמוך.

 

ג.       קשיים שההפרעה מעמידה בגיל ההתבגרות (חט”ב ותיכון) –

רוב המתבגרים עוברים שינויים רבים וחווים קשיים בגיל ההתבגרות, אם כי מתבגרים שמאובחנים בהפרעה חווים קשיים קיצוניים יותר. גיל ההתבגרות יכול להאיץ את הסימנים של ההפרעה.

ישנם מספר היבטים שקשורים לגיל ההתבגרות:

בהיבט הגופני ניתן לראות קצב צמיחה מואץ . אצל חלק מהילדים עם הפרעות קשב ניתן לראות עיכוב של הצמיחה בתחילת גיל ההתבגרות ופיצוי בגיל מאוחר יותר. המפתח בגיל ההתבגרות הוא ההשוואה. לקבוצת השווים מקום מאד דומיננטי בגיל ההתבגרות.

היבט נוסף הוא ההיבט הפסיכולוגי. גיל ההתבגרות מאופיין במרד, בחוויות של דיכאון, נרקיסיזם. אצל מתבגר המאובחן בהפרעה המצבים הללו מועצמים.

ישנו גם את האבחון בהיבט הקוגניטיבי – התפתחות של היכולת להניח הנחות ולהסיק מסקנות. החשיבה הופכת להיות יותר מופשטת, הנער מבין שיש סיבה ותוצאה. ההתפתחות הזו יכולה לעזור עם ההתמודדות בהפרעה. הילד מבין שיש לו הפרעה / לקות מסוימת, הוא מבין שיש לה השלכות על החיים שלו ואז קל לו יותר להתמודד והוא יכול להיות שותף פעיל בהתמודדות ובהליך הטיפול.

בהיבט של גיבוש הזהות – אצל אריקסון זה השלב החמישי, שמטרת שלב זה היא להגיע לגיבוש זהות. נער שלא מוצא את עצמו כתלמיד, שמרגיש שהוא מסוגל הרבה יותר ממה שמתבטא כלפי חוץ יכול לחוות בלבול בגיבוש הזהות. מתבגר שנכשל בגיבוש הזהות יכול להגיע לשני מצבים – הראשון שיהיה לו חשוב באופן מוגזם מה אחרים חושבים עליו. במצב השני תהיה אדישות קיצונית על מה הזולת חושב עלי, תוך התכנסות לתוך עצמו.

נבחן את ההפרעה בין שני סוגים של נערים, ונראה כי קיימים הבדלים –

1)       מתבגרים שלא אובחנו ולא טופלו – בגילאים 12-14 שלא אבחנו אצלם את ההפרעה, כאשר העומס בלימודים גדול. נער שצבר פערים, כישלונות, תסכולים, דימוי עצמי נמוך הסביבה תופסת אותו כטיפש, עצלן, כילד לא מוצלח. בגיל ההתבגרות הילד מגבש את זהותו סביב תחושות אלה. אצל נערים כאלה, במקרים רבים נמצא ריפוי עצמי. האדם פונה לחומר שמקל עליו ועוזר לו (סמים, אלכוהול, קפה). הנער מגיע לא מתוך מחשבה מודעת לפתרון קסם למשהו שעוזר לו להתמודד עם הרגשות והמתח וברגע שזה עובר מתמכר לתחושה. נטייה להתמכרות לחומרים אצל מתבגרים ומבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז אך ברוב המקרים מעורבת גם הפרעת התנהגות.

2)       מתבגרים שכן אובחנו וטופלו במהלך הילדות – בגיל צעיר אובחנו ומקבלים טיפול. לרוב אנו נראה תפקוד תקין. אופן הביטוי של ההפרעה הולכים ופוחתים עם הגיל, העוצמה שלהם הולכת ומתמתנת באופן טבעי ולכן ההפרעה בגיל ההתבגרות תתבטא בעיקר בקשיי קשב. מתבגרים לא בהכרח משתמשים בתרופה כל הזמן אלא רק בתקופת מבחנים או יום לימודים ממושך.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *